1898
חיים בן צביה ור' אריה-לייב חַזַס נולד בכ"ט באלול, תרנ"ח (16 בספטמבר 1898) בכפר סידרוביצ'י אשר בפלך קייב, אוקראינה (אז חלק מהאימפריה הרוסית).
חיים הזז
תאריכים בחיי חיים הזז
1904
כבן שש מתה עליו אמו, צביה לבית פרנקל. אביו של חיים הזז היה סוחר יערות ומפעם לפעם עקרה המשפחה לישיבת עראי בבית ביער, ומלמד ישב עמה ולימד את הנער.
1917
היכרות עם המשוררת יוכבד בת-מרים (ז'לזניאק) בחרקוב. הזז עבר למוסקבה, שם עבד במערכת העיתון "העם" והתקרב לחבורת הסופרים שנתמכו בידי א"י שטיבל. עם פרוץ המהפכה הבולשביקית הזז שהה במוסקבה והיה עד למאורעותיה הדרמטיים.
1918
פרסום ראשון בדפוס של יצירת ביכוריו, רשימה בשם "כבוא השמש", שראתה אור בכתב העת השִלֹחַ, בחתימת ח. צבי. באותה שנה ראה אור גם שיר פרי עטו, באותו כתב עת. הזז נדד בין אודסה וקייב, ותקופה קצרה עבד בשירות השלטונות הבולשביקיים.
1919
הזז נמלט מקייב, לאחר שהפר את פקודת הממונים עליו וגילה התנגדות למעשיהם האלימים. הוא הגיע לחצי האי קרים, שם הוא מצא מקלט זמני תוך שהוא נודד בין הערים יבפטוריה, סבסטופול, אלפוקה ויאלטה. בעת שהותו בקרים, נאסר פעמים אחדות על-ידי כוחות צבא ה"לבנים" שכבשו את המקום.
1920
הזז עזב את קרים בתוך ספינה של פליטים, והגיע אל איסטנבול. הוא התמנה להיות מורה לעברית בחוות ההכשרה "מסילה חדשה" של תנועת "החלוץ" ושם התוודע לאורח-חייהם של בני העלייה השלישית. במהלך שהותו בתורכיה, פגש הזז את ביאליק ואת טשרניחובסקי, וקשר עמם קשרים ראשונים.
1923
הזז השתקע בפריס, בירת צרפת. בסוף אותה שנה רואה אור סיפורו "מזה ומזה", הראשון שפרסם בכתב העת התקופה. בשנים הבאות הזז נתמך על ידי הנדבן והמו"ל אברהם יוסף שטיבל, שראה בו את אחד הכוחות העולים בספרות העברית.
1925
הזז פגש את ברל כצנלסון בפריס, ובעקבות היכרות זו הוא התחיל לפרסם בעיתון דבר, שהיה לביתו הספרותי במשך קרוב ליובל שנים. באותה שנה ראה אור סיפורו "שמואל פרנקפורטר" בכתב העת התקופה.
1928
פרסם את סיפורו הראשון על נושא הפגישה בין יהדות המערב ליהדות המזרח, "עשיר ורש נפגשו", בכתב העת התקופה. בקיץ של אותה שנה שהה בגרמניה, בהזמנתם של שאול טשרניחובסקי ואברהם יוסף שטיבל. בסוף אותה שנה, ב-9 בדצמבר 1928 (ג' בכסלו, תרפ"ט) נולד נחום (זוזיק) הזז, בן ליוכבד בת-מרים ולחיים הזז.
1929
פרסם את סיפורו "חתן דמים", שתורגם לאנגלית (בידי י. מ. לסק) וזכה לשבחיו של ט.ס. אליוט. באוקטובר אותה שנה עלו ארצה יוכבד בת-מרים עם הילדים מרייסה ונחום (זוזיק). הזז נותר בפריס והחל להכין לדפוס את הרומן הראשון שלו, בישוב של יער.
1930
הופיע חלקו הראשון של הרומן בישוב של יער, בהוצאת שטיבל (שני כרכים). למרות טעויות הדפוס המרובות שנפלו בו, הספר זכה לשבחים רבים, בהם מפי ח"נ ביאליק. הזז לא פרסם בחייו את חלקו השני של הרומן, שנותר גנוז.
1931
ב-17 באפריל (ל' בניסן תרצ"א) עלה לארץ-ישראל. תחילה התגורר עם בת-מרים ובנו בתל- אביב, ומאוחר יותר עבר לירושלים והשתקע בה. במשך שלושים השנים הבאות נדד הזז עם מעט מיטלטליו בין שכונותיה השונות של ירושלים והתוודע מקרוב אל תושביה, ובהם מקרב יוצאי עדות המזרח.
1936
הזז זכה לתמיכתו של ש"ז שוקן, שהפך לפטרונו במשך שלוש השנים הבאות. בהתאם לחוזה ביניהם, הזז התחייב לפרסם בקביעות בעיתון הארץ ולקבל רשות מהוצאת שוקן לכל אחד מפרסומיו בבמות אחרות.
1942
קובץ סיפוריו הראשון של חיים הזז, ריחיים שבורים, ראה אור בהוצאת עם עובד.
זכה בפרס ביאליק לספרות יפה (יחד עם שאול טשרניחובסקי).
1946
החל בכתיבת רומן על חיי ישו, במקביל לפרסום פרקי הסיפור "בחבלי פריס". באותה שנה ראה אור קובץ סיפוריו השני, אבנים רותחות.
1947
הכרך הראשון של ספרו יעיש ראה אור בהוצאת עם עובד. במקביל, המשיך לפרסם את פרקי הרומן על ישו.
1948
בחודש אפריל הופיע הכרך השני של יעיש.
בכ"ד בניסן תש"ח (3 במאי 1948) נפל נחום (זוזיק), בנו יחידו של הזז, בעת ביצוע פעולה נועזת להרחבת מוצב הר הצופים, במסגרת המערכה לשחרור ירושלים.
1950
המחזה "בקץ הימים" הופיע בנוסח מחודש, והועלה על במת תיאטרון "הבימה", בבימויו של שמעון פינקל ובכיכובם של יהושע ברטונוב, אהרון מסקין ורפאל קלצ'קין. באותה שנה זכה המחזה בפרס אוסישקין.
1951
חיים הזז בא בברית הנישואין עם אביבה קושניר (לבית גינזבורג-פלג), אלמנת חוקר הטבע טוביה קושניר, אשר נפל עם מחלקת הל"ה בהחישם עזרה לגוש עציון. טקס הנישואין נערך על ידי הרב דוד פראטו, בבית הכנסת הגדול של רומא. עם שובם לישראל, אביבה וחיים הזז התיישבו בקריית האמנים אשר בעיר צפת.
1953
זכה בפרס ישראל לספרות יפה, בפעם הראשונה שפרס זה חולק, ביום העצמאות תשי"ג. באותה שנה נבחר להיות חבר האקדמיה ללשון העברית.
1956
פרסם את הרומן דלתות נחושת. כתב היד של הרומן זיכה אותו בפרס "דבר" על-שם ברל כצנלסון לשנת תשט"ו.
1958
פרסם את קובץ סיפוריו חגורת מזלות בהוצאת עם עובד. הסיפור "אופק נטוי", הפותח קובץ זה, נכתב בעקבות רשמיו משהייתו בחבל לכיש ומגוריו הזמניים במושבי העולים.
1961
נבחר להיות חבר כבוד של האקדמיה ללשון העברית.
עבר לגור בדירת קבע ברחוב חובבי ציון 18 בירושלים.
1962
בוועידת הסופרים העבריים נשא את נאומו "הסופר והמציאות", שבעקבותיו החל בדו-שיח פומבי עם ראש הממשלה דוד בן גוריון (נדפס בחוברת: דו-שיח על המדינה והספרות).
1963
פרסם את ספרו בקולר אחד, המבוסס על דמויותיהם של עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני.
הסמינר היהודי התיאולוגי בניו יורק העניק להזז תואר דוקטור לשם כבוד.
ב-14 באוקטובר 1963 פתח הזז בנאומו "בכלים חדשים" את טקס חנוכת המכללה לביטחון לאומי.
1965
בקולר אחד הופיע בצרפתית, בתרגומו של יוסף מילבאואר. לרגל צאת הספר הוזמן חיים הזז עם רעייתו אביבה לביקור ממלכתי בצרפת, במסגרתו הרצה באוניברסיטאות שטרסבורג ואקס-אן-פרובאנס.
1966
נבחר להיות נשיא האגודה לידידות ישראל-אפריקה.
החל לעבוד על עריכת כל כתביו, לקראת הוצאה לאור של מהדורה שלמה ומתוקנת.
1968
הופיעה המהדורה המתוקנת של כל כתבי חיים הזז ב-12 כרכים. באותה שנה מלאו להזז 70 שנה, ולרגל שני המאורעות נערכו כנסים ואירועים בערים וביישובים רבים בארץ.
1969
הוענקה לו אזרחות כבוד של העיר ירושלים למשך כל ימי חייו.
פעל להקמת בית הסופר בעיר העתיקה בירושלים, ונבחר להיות חבר ההנהלה הראשון. לאחר פטירתו, נקרא הבית על-שמו.
1971
הוענק לו פרס ביאליק לשנת ה'תש"ל על כתביו המקובצים.
יזם את ייסודה של "ספריית שבות" לתרגום יצירותיהם של סופרים עולים והוצאתן לאור בעברית.
1972
הוענק לו פרס האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות.
המחזה בקץ הימים הועלה בהפקה חדשה על-ידי תיאטרון הבימה, בבימויו של דוד לוין.
ב-2 באוקטובר נפתח תיאטרון ירושלים בהצגת הבכורה של מחזה זה.
1973
באמצע חודש פברואר פרסם את קובץ סיפוריו האחרון, אבן שעות, בהוצאת עם עובד.
ב-6 במארס פתח את אירועי שנת המאה להולדת ביאליק, בנאום שנשא באוניברסיטת תל-אביב.
בכ' באדר ב' ה'תשל"ג (24 במארס) נתקף שבץ הלב ומת מיתת נשיקה בירושלים. למחרת היום הובא למנוחת עולמים במעלה הר הזיתים,
בנוכחות ראשי המדינה ועם רב.