אביבה הזז

אביבה הזז נולדה בעין חרוד בשנת 1927. הוריה, מלכה ומשה גינזבורג-פלג, היו מחלוצי העלייה השלישית ועסקו בבניית הארץ: ייבוש ביצות, סלילת כבישים ובניית בתים. בילדותה נדדה אביבה עם הוריה בין תחנות חייהם: חיפה, טבריה, נהריים (בימי הקמת מפעל החשמל של רוטנברג), מושב בן-שמן וכפר יהושע. לבסוף, היו הוריה בין מקימי המושב בית הלל והתיישבו במקום.

בשנת 1942, בעת חופשת הפסח, טיילה אביבה בת ה-15 עם שלושה חברים לתל-אל-קאדי (תל-דן) ושם פגשה לראשונה את טוביה קושניר. טוביה פרש לפניהם בהתלהבות את תכניתו לעלות לחרמון ואביבה נעתרה מיד להצעתו. הטיול לחרמון היה רצוף הרפתקאות – חציית הגבול הסורי, מאסר בחשד לריגול ולבסוף משפט בפני שלטונות המנדט הבריטי ושחרור תמורת קנס כספי. זו הייתה תחילתה של אהבה מופלאה. במכתביו אל אביבה התגלה טוביה כמשוררו של הנוף הארצישראלי במלוא עושרו ודקויותיו.

בשנת 1945, לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר החקלאי בעיינות, השתלמה אביבה בסמינר למדריכי עליית הנוער בירושלים. בין היתר, שמעה שיעורים מפי מרטין בובר, לאה גולדברג, א"ל שטראוס, הוגו ברגמן ואחרים. סמוך לאחר מכן, היא החלה להורות עברית ותנ"ך לילדי עולים בשכונת מקור חיים בירושלים. באותה עת, היא הצטרפה אל טוביה קושניר, שלמד באוניברסיטה העברית בוטניקה, והם התגוררו בכפר עיסאויה עד פרוץ מלחמת השחרור. בחנוכה תש"ז – דצמבר 1946 – באו אביבה וטוביה

בברית-הנישואים.

בתחילת תש"ח התגייס טוביה לפלמ"ח – למחלקה ששמרה על הדרך לירושלים ובסיסה היה במעלה החמישה. אביבה נשארה בירושלים והמשיכה את המחקר הגנטי של טוביה על מוצא הערצב המצוי.

ביום ה' בשבט, תש"ח (16 בינואר 1948) נפל טוביה קושניר עם מחלקת הל"ה בהחישם עזרה לגוש עציון הנצור. אביבה נותרה בירושלים הנצורה, ועל-אף היגון הכבד שבו שקעה, התגייסה לשורות משמר העם והיתה מן המתנדבים לעזרת האוכלוסייה האזרחית בבירה, באחת משעותיה הקשות ביותר.

בקיץ תש"ח, בתום המצור על ירושלים, הגיעה אביבה לתל-אביב. היא השתכנה בבית מרדכי שניר, דודו של טוביה, ובעצה אחת עמו ועם אביו, שמעון קושניר, ערכה והגיהה את ספרו של טוביה מחקרי טבע ומכתבים.

פרופ' אהרון קציר, שעמד בראש חמ"ד (חיל מדע), גייס את אביבה לחיל על-מנת לאפשר לה להשלים את מחקריו של טוביה ולהכין לדפוס את הספר. במקביל, עסקה אביבה בפיענוח תצלומי אוויר, במסגרת תפקידה בצה"ל.

עם הכנת הספר לדפוס, פקדה אביבה לעיתים קרובות את משרדי הוצאת "עם עובד", ושם פגשה לראשונה את הסופר חיים הזז. בחודשים הבאים, הפגישות ביניהם הלכו ורבו. הזז ידע להקשיב והיטיב לדובב את בת-שיחו. בתחילת היכרותם הרבה להקשיב ומיעט לדבר; ברבות הימים התגלה כאיש שיחה מקורי, מפתיע ומרתק. דבריו שבעל-פה היו מעין שבילים המובילים אל יצירותיו שבכתב.

בראשית שנת 1949 ראה אור הספר טוביה קושניר: מחקרי טבע ומכתבים. באותה שנה הופיע הספר ל"ה – למ"ד ה"א, אשר ליקטה ורשמה אנדה פינקרפלד-עמיר, בהוצאת מחלקת הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית העולמית. בספר הופיעו שתי רשימות מאת אביבה הזז, "המחלקה היוצאת" ו"שתי פגישות". בסתיו של אותה שנה, שבה אביבה לירושלים, הכינה עצמה לבחינות הבגרות וסיימה אותן בהצלחה. בשנת 1950 למדה ביולוגיה באוניברסיטה העברית.

בסוף 1950 הצטרפה אביבה אל חיים הזז במסעו לאיטליה, וב-1 בינואר 1951 הם באו בברית-הנישואים בבית-הכנסת הגדול שליד הטיבר ברומא.

בשנים 1952-1951 התגוררו אביבה וחיים הזז בדירתם של הצייר מנחם שמי ורעייתו רבקה, בקריית האמנים בצפת. שם כתב חיים הזז את שני הכרכים האחרונים של הרומן יעיש, אשר ראו אור בהוצאת "עם עובד" בשנת 1952. מכאן ואילך, נהג חיים הזז לקרוא לפני אביבה כל פרק שהשלים כתיבתו והיא העתיקה את הפרקים כסדרם במכונת-כתיבה.

בשנת 1953 עברו אביבה וחיים הזז לגור בירושלים; אביבה התחילה את לימודיה באוניברסיטה העברית בספרות עברית ופילוסופיה. בסופה של שנת 1955 סיימה אביבה את לימודי הב.א. בהצטיינות יתרה וזכתה במלגה ללימודי ה-מ.א. בפילוסופיה ומדע הדתות, אותם היא סיימה בשנת 1957. לאחר סיום לימודיה, נסעה אביבה עם חיים הזז אל חבל לכיש, ושם הם שהו חודשים אחדים במושב נהורה, בבית דבורה בארון. שהות זו בקרב מושבי העולים הניבה את הסיפור "אופק נטוי", שהופיע בקובץ חגורת מזלותבשנת 1958.

ב-1961 באו אביבה וחיים הזז לגור בדירת קבע ברחוב חובבי ציון בירושלים. אביבה הפכה את ביתם למעון חם ונעים, שבו הוקף בעלה בכלים נאים וביצירות אמנות, שהעניקו אווירה מיוחדת למקום ותנאי יצירה שקטים ואידיאליים – בית הקבע הראשון והיחיד שהיה להזז מעודו. בביתם של אביבה וחיים הזז התארחו מנהיגי המדינה, סופרים ואנשי רוח מהארץ ומהעולם, אנשי עמל ופשוטי העם. 

בשנים הבאות, היתה אביבה מעורבת יותר ויותר בסיוע לחיים הזז בעריכה ובהוצאה לאור של כתביו. בשנים 1967-1966 סייעה לו במלאכה המורכבת של עריכת כל כתביו וההדרתם, בהעתקת הדברים שכתב בכתב ידו הקשה לפיענוח ובהגהות המרובות. לאחר שנתיים של עבודה מאומצת, בינואר 1968, ראתה אור המהדורה המתוקנת של כל כתבי הזז ב-12 כרכים.

בצוואתו ציווה הזז את ירושתו הספרותית לרעייתו אביבה, והפקיד בידיה את התקנת כתבי היד שלו לדפוס. מיד לאחר פטירתו של הזז, בשנת 1973, הורה שר החינוך והתרבות דאז, יגאל אלון, להקים ועדה ציבורית שתסייע לאביבה הזז במלאכה זו. בתמיכתה של ועדה זו, שבה היו חברים, בין היתר, השר זאב שרף, פרופ' דב סדן וראש העיר ירושלים לשעבר, מרדכי איש-שלום, החלה אביבה הזז להוציא לאור קבצי סיפורים והגות מעיזבון חיים הזז.

בשנת 1975 החלה אביבה הזז לפרסם משיריה בפריודיקה העברית, ובהמשך אחדים מהם אף תורגמו ללשונות אחדות. נוסף על יצירתה הלירית, אביבה החלה לפרסם מאמרים ומסות סביב יצירת הזז, ולפתח תכניות לימוד והעשרה בספרות.

בשנת 1983 יסדה אביבה את יד למורשת חיים הזז, ובהמשך, נבחרה לעמוד בראשות העמותה. במהלך השנים שניהלה מוסד תרבות ירושלמי זה, היא יזמה את עיבודם הבימתי של אחדות מיצירותיו של הזז, כתיבה ופרסום של מחקרים אקדמיים סביב יצירתו וכן ערכה והוציאה לאור את כתביו. לצד פעילות זו, היא הקימה את התשתית לארכיון ציבורי חשוב שישרת קהל מגוון ורחב של אוהבי הספרות העברית וחוקריה.

מתוך נאמנות לצוואתו של חיים הזז, הוציאה לאור אביבה הזז חמישה כרכים של פרוזה מעיזבונו: פעמון ורימון (קובץ סיפורים, תשל"ה/ 1974); משפט הגאולה (דברים שבעל-פה, תשל"ז/ 1977); פרקי מהפכה (סיפורים, תשמ"א/ 1980); ימלא (מדרש שירה, תשס"ה/ 2005) ובצלן של מלכויות (קובץ סיפורים, תש"ע/ 2009). בשנותיה האחרונות, עסקה בההדרתם של שני סיפורים גדולים מעיזבונו של הזז, ובהם בן המקום, אך לא זכתה להשלים את מלאכת הוצאתם לאור. נוסף לכרכים אלה, ערכה אביבה הזז שני מבחרי סיפורים מאת הזז, שזכו להצלחה עם פרסומם (עשרה סיפורים: מבחר חדש, בשיתוף עם חיה הופמן, תשמ"ח/ 1988 והדרשה וסיפורים נבחרים, תשנ"א/ 1991). 

אביבה הזז היתה מעורבת במפעלי תרבות שונים בירושלים, ודמותה בלטה בקרב קהילת האינטלקטואלים שעסקה בקידום פעולות תרבות בבירה. ביום כ"ג בסיוון ה'תשע"ט (26 ביוני 2019) נפטרה אביבה הזז בירושלים, ובו ביום הובאה למנוחת עולמים בהר-הזיתים, לצד חיים הזז. בצוואתה, הורישה אביבה הזז את כל רכושה לעמותת יד למורשת חיים הזז, וכן הורתה להקים בכספי עיזבונה חדר מיוחד במשכנות שאננים, שאליו יועברו חדר עבודתו של הסופר עם חלק מספרייתו העשירה, ובו ייערכו כינוסים של אנשי עט והוגי דעות.